תפריט
תפריט
מומחית בפיתוח ובנייה של הרצאות שיווקיות, עסקיות ומכירתיות ומאמנת דוברים ומרצים להופעה אפקטיבית ומכירה מול קהל.
ניסיון מקצועי של כ- 15 שנה.
תחת ידיה אומנו מאות דוברים מומחים, בעלי עסקים ובכירים בארגונים – להופעה בלתי נשכחת מול קהל.
ראש ממשלת ישראל, נפתלי בנט, נאם בשבוע שעבר, לראשונה בפני האומות המאוחדות
דיבור מול קהל אינו דבר של מה בכך, בטח על במת האו"ם.
הוא בחר או קיבל – משבצת זמן מאד לא אטרקטיבית – בשולי הוועידה, בבוקר מוקדם, בזמן מקומי של ערב חג, ויש סבורים שהוא לא השיג כלום בקונסטלציה הזו.
מאמר זה מנתח ובוחן האם היתה לו פרזנטציה אפקטיבית ברמת תוכן וטקסט, הגשה והופעה – כפי שהיינו מנתחים כל דובר באחת הפרזנטציות החשובות בחייו.
אי אפשר לשפוט מעשה כל שהוא-באם היה טוב/ מוצלח או לא – אלא לפי המטרה הראשונית.
קחו ילד – רצה לעצבן את אימא שלו וזרק את הכביסה המקופלת על הרצפה? אם אכן האם התעצבנה- הרי שהילד וגם המעשה- הצליחו.
כך גם נאום, פיצ', הכרזה, הרצאה או פרזנטציה- אם היא הצליחה לעשות את מה שהיא הגדירה מראש הרי שהיא היתה מוצלחת.
באופן כללי בעולם הפרזנטציות האפקטיביות, במושגי הופעה מול קהל ובעולם הפיצ'ים – המטרה תמיד תהיה "מכירה".
מכירה כל שהיא – מכירה של רעיון. מכירה של מוצר. מכירה של צורך. מכירה של שירות.
בהקשר של נאום מדיני/ פוליטי – בטח על במה בינלאומית – יש לשער שאחת המטרות של ראש הממשלה וכל היועצים שהוא נועץ בהם לקראת האירוע – היתה "למכור" את בנט.
נראה שנפתלי בנט עצמו, הפוליטיקה הישראלית, התקשורת ואף האזרחים עדיין לא נגמלו מלבדוק
האם ראש ממשלתה בנט ראוי ומתפקד כפי שמצופה מראש מדינה – ובראש ובראשונה אפשר לשער שמטרת הנאום היתה לשכנע.
לשכנע את קהל הבינלאומי ואף יותר מזה- את הקהל מבית – שבנט "יכול לעשות את זה"
מעבר לזה נוכל רק לנחש מה באמת רצה להשיג בנט- ולכן אין לנו אפשרות באמת לדעת האם הנאום הזה היה מוצלח מבחינתו….
אבל יש לנו אפשרות לבחון את הנאום הזה דרך פריזמה של פרזנטציות מקצועיות אחרות- ולבדוק איפה היה יכול להיות טוב יותר ואיפה אפשר לתת לו מחיאות כפיים.
וגם טיפים איך לעשות את זה טוב- בפעם הבאה שאתם עולים על במה בהופעה מול קהל
בנט וכך גם כל אדם שעומד לשאת מסר – יכול לבחור אינסוף דרכים וצורות להביא מסר זה לידי ביטוי.
בסופו של דבר – אם נשאל את הקהל מה הם קלטו – בטח באורך נאום של כ 25 דקות – שבו יש המון מסרים –
כל אחד יחזור על מה שתפס את האוזן שלו. וזה יהיה שונה מאד לאדם.
לרוב כדי שנוכל להביא משפט אחד בודד שהוא הכל, יש לתכנן את הפרזנטציה סביב מסר שהוא שורה אחת שנכתבה ותוכננה מראש וסביבה לבנות את הכל.
איך אתם יכולים לעשות את זה טוב יותר?
אם תרצו לעזור לקהל שלכם להיות יותר אחידים במה שהם קולטים ולהצליח להעביר מסר ברור-
עשו שני דברים- 1. נסחו משפט אחד כזה מראש ו 2. קצרו דברים
לא סתם ולא בכדי הרצאות בסגנון טד הולכות ומתקצרות. מה שהחל לפני עשור במסגרת זמן של 18 דקות מגיעה היום ל 6 דקות בלבד.
נכון שעמדו לבנט כנראה בין 20-30 דקות של נאום –
אבל סגנון קצר יותר וחד יותר היה יכול לשרת את הרצון שלו להראות שהוא "לוחם" שהוא "מנהיג" ושהוא "יודע להוביל".
אחרי שבנט החליט באילו מסרים הוא הולך לטפל- ובאילו לא (הפרשנים הפוליטיים כולם שפכו נהרות של מלל על ההחלטה לא לאזכר של הסוגיה הפלסטינית)
אפשר להתחיל לפתח את התוכן.
כמות הנושאים שהיו בנאום היתה ענקית: הנה רשימה חלקית:
ישראל היא נס, אל תגנו אותנו שאנחנו נלחמים,ויכוח זה דבר חשוב בתרבות הישראלית וסוד ההצלחה של אומת הסטארט אפ, קיטוב פוליטי, קורונה, הורים הם חלק מהמאבק בקורונה, רשתות חברתיות- אנשים שומעים מה שהם כבר מאמינים בו, השכונה הפוליטית שלנו, איראן, ראיסי- נשיא איראן, ארצות הברית כידידתנו, מדינות שאינן עומדות לצידנו ועוד ועוד…
המבנה של הפרזנטציה התיימר לבנות את בנט כמנהיג
הוא ביסס את ישראל כדוגמא ומופת
הוא ביסס את האוטוריתה שלו כמי שמביא את ישראל לעידן פוליטי חדש
הוא ביסס את ההצלחה שלו בטיפול במגפה
ורק אז הוא נפנה לדבר על הנושא המדיני הבוער ביותר מבחינתה של ישראל
ומסיים בתקווה גדולה.
יחד עם זאת, הנאום היה מורכב, כתוב טוב אך אינו מרגש, הוא אינו נוגע באמת בקהל.
זו סקירה מרוחקת ולא מעניינת של המצב בישראל- פנימי (פוליטי, בריאותי, כלכלי ) וחיצוני (מדיני )
הנאום לא עסק בדברים שמעניינים את העולם כמו – שלום או בריאות או טיפול בבעיות בוערות כמו איכות סביבה,
הנאום לא הראה לאוזן הבינלאומית ששומעת כיצד היא יכולה להזדהות עם המצב בישראל או עם הבעיות והאתגרים שישראל מתמודדת איתם.
בנט לא הצליח לסחוף אחריו עם בעיה אחת ברורה (איום, אתגר ) שיאותת למי שיקשיב שיש כאן גם משהו עבורו –
בקיצור לא היתה רלוונטיות לקהל.
איך אתם יכולים לעשות את זה טוב יותר:
הדבר הכי חשוב זה רלוונטיות לקהל- לא איך אני מדבר לעצמי על עצמי או לקומץ קטן של אנשים (בהקשר הגלובלי- דיבור ל 9 מיליון ישראלים הוא קומץ קטן)
לשאול את עצמכם- מה הקהל הזה צריך לשמוע- כלומר איך אפשר להעביר להם את מה שאני רוצה להעביר, באופן שבו הם רוצים לשמוע.
לחלק ברמת המבנה – את הדברים יותר ברור וחד – שכל פסקה יהיה ברור מהי באה לשרת.
להוריד כמות נושאים – תפסת מרובה לא תפסת.
בידול הוא סט של פרמטרים- תכונות, יכולות, מיומנויות, אופן הגשה, סטינג, ועוד ועוד – שהופכים עסק להיות מבודל מעסקים דומים.
רוצים דוגמאות לבידול:
נניח כל המטפלות בתינוקות – עוסקות בזה מביתן שלהן. מטפלת אשר תגיד להורים – "לא, אני באה אליכם הביתה, מטפלת בתינוק וגם על הדרך מסדרת ואמרגנת את הבית" – זהו בידול
בידול הוא שירות אקסטרא, הוא אריזה מיוחדת, הוא הגשה אחרת.
בנאומו של בנט, חיפשתי בידול. חיפשתי לראות התייחסות, אמירה, אסטרטגיה או תוכנית פעולה שתראה לנו שהוא פועל אחרת מ "עסקים דומים".
"העסק" הדומה היחיד שהוא מושווה אליו כרגע זהו ראש הממשלה הקודם, שהיה כאן מספיק זמן כדי שכולנו נשכח איך תפקד ראש הממשלה שהיה לפניו.
בנט בחר לדבר על דברים צפויים – איראן וקורונה- התמודדות בינלאומית שכל האומות עוסקות בה.
הוא הזכיר גם את העוצמה היהודית והיכולת של מדינת ישראל, ואף הזכיר את ההתמודדות הפוליטית המקומית – אך לא היה בנאום זה שום דבר שבו הצופה יכול להבין מה בנט עומד לעשות.
הוא דיבר על מה הוא עשה (האיזכור היחיד – חילקנו להורים ערכות בדיקה עצמית ) , הוא דיבר בצורה מעורפלת וכללית אך אני לא יודעת מה תוכניותיו של האיש לעתיד הקרוב או הרחוק.
הוא לא דיבר על חזון- הוא לא שיתף באיך הוא רואה את ישראל משתפת פעולה עם העולם לפתור בעיות בוערות לכולנו
אומנם הוזכרו הסכמי שלום לאורך השנים- אך יש כאן סקירה ולא חזון
למעשה אין שום דבר חדש או אחר, שונה או ברור יותר ממה שהביא קודמו.
איך אתם יכולים לעשות את זה טוב יותר:
דבר ראשון כמובן לשאול את עצמכם- מה הדבר החדש(!) והעדכני שהקהל שלי ילמד?
מה הוא הנושא/ סוגיה או עדכון – שאני יכול/ה להביא?
מהו הבידול שלי אל מול מתחרים או דומים? והאם אפשר להביא זווית שונה וחדשנית?
דבר שני לייצר תמונת חזון ברורה לפתרון (תמיד יש פתרון, השאלה אם הוא הודגש בטקסטים או לא)
דוגמא: גם בנושא מורכב כמו איראן- היה כדאי לפתוח במשפט מלא פאתוס על השאיפה הישראלית להסדיר שקט, על השאיפה העולמית לשלום, על המחיר שמשלמים האזרחים האירנים ועל הרצון העולמי לעצור את הזוועות שמתרחשות בחלק זה של העולם.(בנאלי אולי, אך חזון הוא תמיד כזה. הוא אידיאל – חזרו לשם השראה לנאום האלמותי של מרתין לותר קינג )
בנט דיבר לאט, רציני, שקול ועם מלא חשיבות עצמית.
מאד כבד. אולי כראוי לנושא, אך על גבול המונוטוני כמעט.
לא משנה את גובה הצליל או את מהירות הדיבור
השימוש בידיים נעשה נכון, אך הוא מינורי מאד, תנועות עדינות כמעט לא מורגשות.
רק בצפיה שניה אפשר להבחין שהוא מאד מדויק עם ידיו.
חסרה היתה עוצמה, נוכחות.
זה היה מושג ע"י עמידה יותר מפוסקת בעמדת הנואם, שימת ידיים על פודיום.
הזזת הידיים יותר גבוה ולא כל כך נמוך שהן הוסתרו כמעט ע"י הפודיום.
הדגשות יותר ברורות על נושאים שונים,
שינוי בגובה צליל הקול ובמהירות הקול.
איך תעשו את זה טוב יותר?
אימון מול מצלמה, הקשבה לאינטונציה שלכם.
ידיעת הטקסט על בוריו – כדי להיות משוחררים לפרפורמנס עצמו
דיבור חזק – שמגיע מהסרעפת ולא מהגרון
הנאום התקיים בשלהי הועידה. ביומה האחרון או הלפני אחרון, בשעת בוקר מוקדמת יחסית (08:00 בבוקר).
רוב המנהיגים שהתכנסו והגיעו במיוחד לניו יורק לרגל הועידה כבר חזרו הביתה ובנט נאם בגדול מול אולם ריק.
עיתוי הוא הכל (כמעט) בחיים.
לא ידוע האם זה המשבצת שנשארה לו , או שזוהי המשבצת שהוא יכל היה להגיע בה ולא לפני כן- כך או כך זה כמו להגיע למסיבה אחרי שרוב האורחים עזבו …
איך תעשו את זה טוב יותר:
סיכום:
בנט היה חייב להופיע באו"ם כי אם לא היה הולך היו אומרים עליו שהוא מפחד.
ובסך הכל נתן נאום מכובד, דיבר אנגלית שוטפת ומותאמת (לא גבוהה מדי אך בהחלט שפה מכובדת)
והופעה סבירה בהחלט.
בלי להיכנס לתוכן פוליטי – הוא הצליח, באוזן בינלאומית להביא את הסיפור שהוא רצה – מדויק או לא.
יש על מה לעבוד אבל זו לא פאדיחה גמורה.
ומה איתכם? בפרזנטציה הבאה שלכם זה יהיה סביר, או מעולה?